החלטה בתיק ת"א 13275/02

עניינה של הבקשה הוא עיכוב ביצועו של פסק הדין מיום 26.11.2012, שלפיו נדחתה תביעת המבקש והתקבלה תביעת המשיב, בכפוף ובהתאם לאמור בפסק הדין.

הבקשה הוגשה ביום 15.1.2013, תגובת המשיב הוגשה ביום 27.1.2013 ועל כך השיב המבקש היום (31.1.2013).

2.         הכלל הוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

עם זאת, לעתים יש לאזן בין הכלל האמור לבין טענותיו של המבקש את עיכוב ביצוע פסק הדין, שלפיהן יש חשש כי אם ישלם את מלוא הסכום שנפסק וערעורו יתקבל, לא יוכל להיפרע מן הזוכה על-פי פסק הדין. איזון זה יכול להיעשות בכך שחלק מהסכום שנפסק ישולם לזוכה והיתרה תופקד בקופת בית המשפט עד מתן פסק הדין בערעור (ראו למשל: ע"א 2577/11 אברהמי נ' קנדאל פיתוח בע"מ (2011), פסק-דינו של כבוד השופט י' דנציגר בפסקאות 7-6).

לפיכך, המבקש ישלם למשיב סכום השווה לשיעור של 40% מהסכום שנפסק בפסק הדין, והיתרה בשיעור של 60% מסכום זה, תופקד בקופת בית המשפט. בשל חלוף הזמן מאז ניתן פסק הדין, תשלום הסכום למשיב והפקדת היתרה בקופת בית המשפט תיעשה תוך ארבעה-עשר יום מיום המצאת החלטה זו.

3.         לאור האמור, לא ראיתי צורך להידרש לטענות המבקש באשר לסיכויי הערעור (שאף נטענו רק על דרך ההפנייה אל הודעת הערעור ולא בגוף הבקשה).

עם זאת, בנסיבות של התביעות הנדונות, ראוי להפנות את תשומת הלב לחולשת טענותיו של המבקש בעניין מתן פסק הדין שלא בידי השופט ששמע את הראיות.

4.         הוראת תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם "נמנע משופט, מכל סיבה שהיא, לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדות שנרשמה בפרוטוקול הדיון או שצורפה אליו כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו".

הוראת תקנה זו אינה קובעת כי יש לקבל את הסכמת הצדדים קודם להעברת תיק שנשמע בפני שופט שפרש לכתיבת פסק-דין בפני שופט אחר. אף לא נקבע בה כי יש לשמוע את עמדתם בעניין זה, וממילא שאינה מחייבת שמיעה חוזרת של הראיות, של טענות הצדדים או של כל דבר אחר. בית המשפט רשאי לנהוג בתיק ובראיות שנשמעו במסגרתו, "כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו". כך בין אם הצדדים מסכימים לכך ובין אם לאו.

(ראו בעניין זה בין השאר, את פסקי הדין הרבים הנזכרים בפסקה 2 בפסק הדין בתובענות הנדונות, שם מובאת התייחסות לכך שפסק הדין נכתב שלא בידי השופט ששמע את הראיות : ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

5.         לא רק שזו הוראת תקנה 177 וכך היא פורשה בפסיקה, אלא שהלכה היא כי גם בנסיבות שבהן את פסק הדין נתן שופט שאינו השופט ששמע את הראיות, בדרך כלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדות ובהערכת הראיות אשר קבע השופט שנתן את פסק הדין. זאת חרף העובדה שהראיות לא נשמעו בפניו ועל-כן לכאורה, אין לו יתרון בעניין זה על ערכאת הערעור. זאת מן הטעם שלפיו "יש להביא בחשבון כי גם אם לא היו בפני הערכאה הראשונה עדויות בעל-פה, עשוי להיות לה יתרון מה בקביעת העובדות. אין זה רצוי כי ערכאת הערעור תעשה מחדש, כדרך של שיגרה, את מלאכתה של הערכאה הראשונה ... אין להניח כי בכל מקרה שבו מוגש ערעור על פסק-דין שניתן בידי שופט שלא שמע את העדויות, תעסוק ערכאת הערעור באופן שיטתי בהערכת כל אחת מן העדויות, בהצלבה בין הראיות השונות ובקביעת הממצאים העובדתיים מחדש" (ענין אורות, שם. כן ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' ג'ובראן, בפסקאות 12-11 ואת הפסיקה המובאת שם). הטעם לכך הוא, ש"אין בית המשפט שלערעור בודק מחדש את צדקתו או את אחריותו של צד זה או אחר. בית משפט שלערעור בודק את כשרותו או פסלותו של פסק הדין שניתן על-ידי הערכאה הדיונית" ( טואשי, פסקה 12; ע"א 5656/93 שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' מ' גביע בע"מ (1997)).

6.         אם כך בדרך כלל, אזי על אחת כמה וכמה שכך במקרה הנדון. בשונה מתיקים רבים אחרים שנשמעו לפני כבוד השופט (בדימוס) י' מילנוב, הממתינים למתן פסק-דין, בתיק הנדון נתן כבוד השופט מילנוב החלטה ביום 5.6.2012, שעליה חתם "שופט בדימוס", והוסיף כי החלטתו ניתנת בהתאם להוראת סעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (שלפיה שופט שפרש, יהיה מוסמך להוסיף ולדון רק במשך שלושה חודשים מיום פרישתו). בעקבות מספר בקשות שהוגשו לאחר המועד האמור, החל מיום 15.7.2012 נתתי אני מספר החלטות במסגרת התובענות הנדונות (ראו החלטות מתאריכים 15.7.2012, 24.7.2012 ושתי החלטות מיום 25.11.2012).

מכאן אפוא, שהגם שהמבקש ידע שכבוד השופט מילנוב פרש, כך שלא יוכל עוד לתת את פסק הדין בתובענות הנדונות, והגם שידע שהתיק מטופל בידי שופט אחר, לא הוגשה מטעמו כל בקשה בעניין שמיעת הראיות. זאת הגם שראוי להעיר, כי לא מן הנמנע ואף קרוב לוודאי, שאפילו הייתה מוגשת בקשה מעין זו, היא הייתה נדחית. כך גם לאור ההלכה באשר להעברת תיק לכתיבת פסק-דין בידי שופט אחר מזה ששמע את הראיות, כמפורט לעיל. גם בשל כך שבנסיבות של התיקים שנשמעו לפני כבוד השופט מילנוב אשר פרש לגימלאות בטרם מתן פסק הדין בהם, היענות לבקשה מעין זו לא הייתה מעשית. מכל מקום כאמור, המבקש אפילו לא ביקש זאת ולא ניסה לשכנע כי בנסיבות המקרה שלו, הייתה הצדקה לחרוג מן הכלל.

7.         זאת ועוד: סיכום הטענות האחרון בתובענות הנדונות הוגש זמן רב קודם לפרישתו של השופט מילנוב (הוגש ביום 6.4.2010. ראו פסקה 14 בפסק הדין), והמבקש אף ידע על פרישתו הצפויה (למצער ידע על כך מאז ההחלטה הנזכרת מיום 5.6.2012). למרות זאת, הוא לא הגיש בקשה כלשהי לזירוז מתן פסק הדין. המבקש ישב והמתין עד אשר יינתן פסק הדין, ורק אז נזכר להלין על כך שניתן בידי שופט אחר מזה אשר שמע את הראיות. בנסיבות אלו, לא ברור כיצד מתן פסק הדין בידי שופט אחר מזה אשר שמע את הראיות מקים למבקש סיכויי ערעור גבוהים, אם בכלל.

8.         מכל מקום וכאמור לעיל (בפסקה 2), הבקשה נדחית. עם זאת, המבקש ישלם למשיב סכום השווה לשיעור של 40% מהסכום שנפסק בפסק הדין, והיתרה בשיעור של 60% מסכום זה, תופקד בקופת בית המשפט. מהטעמים האמורים לעיל, תשלום הסכום למשיב והפקדת היתרה בקופת בית המשפט תיעשה תוך ארבעה-עשר יום מיום המצאת החלטה זו.

ניתנה היום, כ' בשבט תשע"ג, 31 בינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: